1. בפני תביעה אשר הוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות על ידי מר יאמין משה (להלן:
"התובע") כנגד קיגל מרדכי והכשרה חברה לביטוח בע"מ (להלן:
"הנתבע" ו-
"הנתבעת" בהתאמה וביחד להלן:
"הנתבעים") בגין נזקי רכב שנגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים שארעה בצומת בילו ברחובות ביום 17.6.12 (להלן:
"התאונה").
טענות הצדדים:
2. בכתב התביעה טען התובע, כי רכבו (מספר רישוי 3804018) ורכב הנתבע (מספר רישוי 8486971) עמדו בצומת ברמזור אדום בנתיבים מקבילים.
3. בהתחלף מופע אור הרמזור, החלו הרכבים בנסיעה, כאשר לפתע עקף רכב הנתבע מימין את הרכב שלפניו ופגע ברכב התובע בצידו השמאלי.
4. כתוצאה מההדף, טוען התובע, כי "נזרק חזרה" לצד השני ופגע ברכב שהיה בנתיב המקביל.
5. התובע טוען, כי המקרה ארע באשמתו ובאחריותו של הנתבע ומשכך על הנתבעים לשלם לתובע סך של 4,080 ש"ח הכולל: נזק על פי דו"ח שמאי בסך 3,000 ש"ח, שכר טרחת שמאי בסך 580 ש"ח, הוצאות שונות ועוגמת נפש בסך של 500 ש"ח.
6. הנתבעים הכחישו את נסיבות התאונה כפי שפורטו בכתב התביעה.
7. הנתבעים טענו, בכתב ההגנה, כי התאונה ארעה בכביש בעל חמישה נתיבי נסיעה.
8. רכב הנתבעים עמד בנתיב החמישי (המורה על פניה שמאלה בלבד) והמתין שיתחלף האור ברמזור לירוק ורכב התובע עמד בנתיב השלישי (המורה על נסיעה ישר בלבד).
9. כשהתחלף הרמזור לירוק, רכב צד ג', אשר עמד לפני רכב הנתבעים, נתקע ולא התחיל בנסיעתו ולכן רכב הנתבעים עבר לנתיב הרביעי והחל בפניה שמאלה. התובע אשר סטה מנתיב נסיעתו על מנת לפנות שמאלה פגע בעוצמה ברכב הנתבעים שנהדף ופגע ברכב צד ג' נוסף בחלקו האחורי.
10. לטענת הנתבעים, מיקום הנזקים ברכבים ומיקום האימקפט בין הרכבים תומכים בגרסת הנתבעים.
11. הנתבעים טוענים, כי התאונה ארעה בשל רשלנותו ו/או חוסר זהירותו של התובע.
12. באשר לסעדים שנתבקשו, טוענים הנתבעים, כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין ירידת הערך שנקבעה לרכבו וכי ההוצאות הנוספות שביקש לא הוכחו ולא פורטו. באשר לפיצוי שנתבקש בגין עוגמת הנפש שנגרמה, טענו הנתבעים, כי לא מגיע לתובע פיצוי בגין רכיב זה מאחר ואין מדובר בתביעה לנזקי גוף.
העדויות:
13. העדויות בתיק נשמעו ביום 25.2.13. מטעם התובע העיד התובע עצמו ומטעם הנתבעים העיד הנתבע.
14. בניגוד לנטען בכתב ההגנה, העיד התובע כי הכביש בו ארעה התאונה הינו בעל ארבעה נתיבים: שני נתיבים שמאלה ושני נתיבים ישר.
15. התובע העיד:
"אני עמדתי בנתיב המסומן 3 על גבי נ/1 והוא עמד בנתיב רביעי. שנינו היינו אמורים לפנות שמאלה לכיוון רחובות...האור התחלף לירוק, הרכב שלפני הנתבע לא נסע, הוא החל בנסיעה איטית, הרכב שלפני החל לנסוע...הנתבע רצה לעקוף את הרכב שלפניו והוא נכנס בין הרכב שלי לבין הרכב שעמד לפני...נכנס בי, חזר לנתיב שלו, גרר את הרכב שהיה לפניו עד אחרי הצומת...הוא אמר שהוא מבקש סליחה, שהוא התבלבל בין הגז לברקס. היה עד שדיברתי איתו אתמול והתחננתי אליו שיגיע, הוא לא יכול היה להגיע. הוא חתם לי שהוא אשם בתאונה ושהוא מצטער...מוגש ומסומן ת/1...מי שרשם את המסמך הוא העד". (פרוטוקול מיום 25.2.13, עמוד 5, שורות 11- 18, עמוד 6 שורות 1-3).
16. כשנשאל התובע ע"י נציג הנתבעת
"מדוע לא דאגת להיום, למרות שבית המשפט אמר לך שזה חשוב, להביא את העד או לדחות את מועד הדיון כדי שיזומנו העדים?" (פרוטוקול מיום 25.2.13, עמוד 6, שורות 25-26) השיב התובע כי דיבר עם העד והעד אמר לו שיגיע.
17. הנתבע העיד:
"הייתי בנתיב השמאלי ביותר, התחלף הרמזור, הרכב לפני עצר, עקפתי מצד ימין, עד הרמזור היה בין 9 ל-10 מטרים. בדיוק כשפניתי שמאלה, קיבלתי מכה והרגל שלי לחצה על הגז במקום על הברקס. לאחר 20 מטרים פגעתי ברכב הלבן הקדמי, לא ברכב שהיה לפני, אותו עקפתי. פגעתי ברכב שהיה ראשון ברמזור...ובגלל שלחצתי על הגז במקום על הברקס כתוצאה מכך שפגעו בי, נסעתי בערך 20 מטרים ואז התחלתי לדחוף את הרכב שהיה לפני... לא ראיתי את התובע ואני לא יודע איפה הוא עמד. הרכב שלפני, או שעצר או שנסע לאט, רציתי לעקוף אותו, הסתכלתי מאחור ולא ראיתי אף אחד ואז עקפתי את הרכב שהיה לפני ולא נסע במהירות, מקדימה לא היה רכב, כשהתחלתי לנסוע, קיבלתי מכה מצד ימין שלי, לא יודע ממי, לא ראיתי אף אחד...בגלל שהתבלבלתי לחצתי על הגז, מקדימה היה רכב שעבר את הצומת ואני פגעתי בפינה שלו וגררתי אותו והרכב הזה שגררתי, הוא זה ששרט לי את כל צד ימין...". (פרוטוקול מיום 25.2.13, עמוד 8, שורות 3-14).